איך מתבוננים – "מפרשים" ציורים בטיפול באמנות
בטיפול באמנות איננו מנתחים ציורים לפי סימנים קבועים, אלא מקשיבים דרך הציור לנפש הילד. הציור הוא שפה — כמו כל שפה, לכל ילד ולכל אדם יש המילון האישי שלו.
ההתבוננות שלי מתחילה כבר מהשרבוטים הראשוניים. אני מתבוננת בציור מתוך ראייה התפתחותית וניסיון רב-שנים.
הראייה ההתפתחותית מבוססת על שלבים אוניברסליים בהתפתחות ציורי ילדים, החל מן השרבוט, אשר משתנה וצומח במקביל להתפתחות הרגשית של הילד ומתוך עולמו הפנימי. לכל שלב יש משמעות בהתפתחות, ואני מתייחסת לכך בהתבוננות שלי (פירוט נוסף בספרי "נא לא להפריע, אני מצייר").
אני מקשיבה לא רק למה שמצויר (כמו שמש או בית), אלא גם לאיך, לאופן שבו הציור נוצר: התנועה על הדף, מידת החופש או הזהירות, הבחירה בגודל, במרחב, בקו ובצבע.
לעיתים המשמעות אינה נמצאת בתוכן הציור עצמו אלא באיכויותיו: האם הציור פתוח או מצומצם, מונוכרומטי או עשיר בצבעים, זורם או מאופק, מלא או מרוקן.
חשוב במיוחד לראות גם את תהליך הציור — כיצד הילד מצייר, ואם הוא יכול ורוצה אפשר וכדאי לשאול אותו על הצבעים והצורות ולהקשיב למילים שלו. אני נותנת מקום של כבוד לחוויה האישית של המצייר ולמשמעות שהוא עצמו מעניק ליצירה.
דוגמה להתבוננות בציור בגיל הרך
אם לפעוט בן שנה וחצי כתבה לי לאחר ששלחה ציור: "אני רואה הרבה תנועה ומשחקיות — מעניין אותי לשמוע מה את רואה".
השבתי לה שגם אני רואה בציור תנועה, משחקיות ויכולת להיות נוכח במרחב הדף. הוספתי שלעיתים לא פחות חשוב מן הציור עצמו הוא המבט של ההורה עליו: כאשר ילד חש שאמו נהנית מהתנועה ומהמשחקיות שלו, ומקבלת כל שלב ללא התערבות, הדבר משמח אותו, מעודד אותו להמשיך לשחק ולחקור ומשפיע על התפתחות היצירתיות והביטחון שלו.
מה רואה התינוק כשהוא מתבונן בפני אמו? בדרך כלל התינוק רואה את עצמו.
— ויניקוט
המבט המלווה של ההורה משפיע על המשך היצירה ועל תחושת הערך של הילד.
לגבי השרבוט עצמו — הוא מתפרש על פני כל הדף, יש בו תנועה והנאה רבה, ונראית גם התחלה של שליטה: הקווים אינם סבוכים כפי שלרוב נראה בגיל זה. מסקרן לראות גם ציורים מוקדמים יותר שלו, וכן לעקוב אחר המשך ההתפתחות.
תמיד מרגש לראות כיצד הכול מתחיל.
הציור אינו אבחון טכני. הוא מפגש ודרך עדינה להבין את עולמו הפנימי של האדם, בקצב שלו ובשפה שלו.
מה מטרת ההתבוננות בציור בדרך זו?
המטרה היא ליצור הבנה וקשר. דרך הציור ניתן לפגוש את הילד במקום שבו הוא נמצא — עוד לפני שיש לו מילים מדויקות לתאר את עולמו.
ההתבוננות מאפשרת לזהות צרכים רגשיים, כוחות, דרכי התמודדות ואופני ביטוי, ובו בזמן לתת לילד תחושה שהוא נראה ומובן. כאשר ילד חווה שמבינים אותו דרך היצירה שלו, מתבססים הביטחון, היוזמה והיכולת לבטא את עצמו.
כך הציור הופך לא רק לאמצעי ביטוי, אלא גם למרחב שבו מתאפשרת צמיחה רגשית והתפתחות.
על שלבי ההתפתחות של ציורי ילדים ומשמעותם הרגשית כתבתי בהרחבה בספרי "נא לא להפריע, אני מצייר".
קראו עוד בספר
